<h1>תיגרש</h1>
<h2>דף עד.</h2>
בפרק קמא דקדושין [י"ט ע"ב] ובפרק הזהב [ב"מ נ"א ע"א] ובפרק יש נוחלין [ב"ב קכ"ו ע"ב] תניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת (ותנאי) [ותנאו] בטל דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר בתנאי של ממון דברו קיים, וקיימא לן כרבי יהודה. ואין כאן מקום להאריך לכתוב מפני מה תנאו בטל והיא מקודשת כיון שהתנה כן בפירוש לפי שאין הכונה בזה המאמר להודיע דיני הקדושין אלא דיני חלוקות התנאים והרוצה לעמוד על עקרן של דברים יעיין בחדושי אבי זקני הרמב"ן ז"ל בפרק יש נוחלין [ב"ב שם]. ירושלמי [ב"מ פ"ז ה"ז] על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה תנאו קיים על מנת שאם אמות לא תהא זקוקה ליבם הרי זו מקודשת (ותנאי) [ותנאו] בטל. ונראה לי דעונה לאו דוקא וכדי נסבה דר"מ ורבי יהודה מודו בהכי דתנאי בטל ומעשה קיים דאינו דבר (שממון) [שבממון] ותנן בפרק הכותב [כתובות פ"ג ע"א] כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך בפירותיהם ובפירי פירותיהם בחייך ובמותיך הרי זה אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה רבי שמעון בן גמליאל אומר אם מתה יירשנה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה ואמר רב הלכה כרבי שמעון בן גמליאל. ירושלמי [כתובות פ"ט ה"א] אמר רב אסי אלין דכתבין אי מיתת בלא בני כל מודלא (תנדר) [תיהדר] לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים. וכתב הריא"ף ז"ל ולית הלכתא כרב דקיימא לן דבר של ממון תנאי קיים, ובקצת נסחאות נמצא והלכתא כרב, וכתב הראב"ד שזו נראית נכונה, והאריך הרבה בזה. ורבינו חננאל ור"י ובעל הלכות גדולות ז"ל פסקו כרבי שמעון בן גמליאל. והרמב"ן ז"ל כתב בספר (שלו) [הזכות] שהנסחא המדוקדקת שראה בכתיבת רבנו הריא"ף ז"ל היא דלית הלכתא כותיה דרב. ובספר העטור האריך בתירוצין וקושיות. וכתב הרמב"ן ז"ל דכל סברות החולקים על רבנו בפסק הזה כלם פורחות באויר הסברות המשובשות, והקושיא הגדולה שבכלם שמקשים בזה הוא שכמו שאין אדם יכול להתנות שלא יירש אביו אפילו קבל בקנין וכמה חזוקין אם מת יורשו כן הדבר הזה, והוא אומר דהא לא דמיא לה משום דמתניתא דהכותב מוקמינן לה בדכתב לה בעודה ארוסה ומייתו עלה דרב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה. והרא"ש ז"ל כתב כיון דליכא ראיה (בתורה) [ברורה] אית לן למימר כל תנאי שבממון קיים. ובפרק הזהב [ב"מ נ"א ע"א] אתמר האומר לחברו על מנת שאין לך עלי אונאה. רב אמר יש לו עליו אונאה, ושמואל אמר אין לו עליו אונאה, ואמר רב ענן לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה על מנת שאין בו אונאה. הרי יש בו אונאה. ובפרק קמא דמכות [ג' ע"ב] אמר רב יהודה אמר שמואל המלוה את חברו על מנת שלא תשמטנו שביעית שביעית משמטתו [וקא פרכינן עליה מההיא דפרק הזהב וקא מוקמי לה הכי ע"מ שלא תשמטני בשביעית אין שביעית משמטתו ע"מ שלא תשמטנו שביעית שביעית משמטתו] והא והא לאו משום דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הוא דהא דבר של ממון הוא. וטעמא הוא כדפרוש רש"י ז"ל במסכת מכות והרמב"ן ז"ל בפרק הזהב [ב"מ נ"א ע"א] בחדושיו, דכשהוא מתנה עמו [ש]אין לו עליו אונאה או שלא ישמטנו הוא מתנה עליו שלא יתבענו לא בהונאה ולא בחובו, אבל כשאומר לו על מנת שאין בו אונאה כלומר שלא יהא במקח זה דין אונאה על כרחו יש בו דין אונאה שהרי התורה חייבתו וזה בא לעקור דברי תורה. וכן בשלא תשמטנו (ב)שביעית הוא אומר שלא תשמטנו והתורה חייבתו להשמיט וזה בא לעקור דברי תורה. ובסוף פרק ששי דפאה שנינו שהקוצר על מנת מה שאני שוכח אני נוטל יש לו שכחה כלומר שחייב בשכחה, (ומפורש) [ומפרש] התם טעמא בירושלמי [פאה פ"ו ה"ח] משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל. [ובפרק הפועלים בסופו תנן כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל]. ובפרק המגרש [גיטין פ"ד ע"ב] הרי זה גטיך על מנת שתאכלי בשר חזיר ואם היתה זרה על מנת שתאכלי בתרומה ואם היתה נזירה על מנת שתשתה יין נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט, וקא מקשינן התם ותיפוק ליה דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, אמר רבינא כי אמרינן מתנה על מה שכתוב [בתורה] תנאו בטל כגון שארה כסותה ועונתה דודאי עקרא אבל הכא מי קאמר לה לא סגיא דלא אכלת לא תיכול ולא (תגרש)
<h2>דף פג.</h2>
בפרק קמא דקדושין [י"ט ע"ב] ובפרק הזהב [ב"מ נ"א ע"א] ובפרק יש נוחלין [ב"ב קכ"ו ע"ב] תניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת (ותנאי) [ותנאו] בטל דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר בתנאי של ממון דברו קיים, וקיימא לן כרבי יהודה. ואין כאן מקום להאריך לכתוב מפני מה תנאו בטל והיא מקודשת כיון שהתנה כן בפירוש לפי שאין הכונה בזה המאמר להודיע דיני הקדושין אלא דיני חלוקות התנאים והרוצה לעמוד על עקרן של דברים יעיין בחדושי אבי זקני הרמב"ן ז"ל בפרק יש נוחלין [ב"ב שם]. ירושלמי [ב"מ פ"ז ה"ז] על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה תנאו קיים על מנת שאם אמות לא תהא זקוקה ליבם הרי זו מקודשת (ותנאי) [ותנאו] בטל. ונראה לי דעונה לאו דוקא וכדי נסבה דר"מ ורבי יהודה מודו בהכי דתנאי בטל ומעשה קיים דאינו דבר (שממון) [שבממון] ותנן בפרק הכותב [כתובות פ"ג ע"א] כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך בפירותיהם ובפירי פירותיהם בחייך ובמותיך הרי זה אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה רבי שמעון בן גמליאל אומר אם מתה יירשנה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה ואמר רב הלכה כרבי שמעון בן גמליאל. ירושלמי [כתובות פ"ט ה"א] אמר רב אסי אלין דכתבין אי מיתת בלא בני כל מודלא (תנדר) [תיהדר] לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים. וכתב הריא"ף ז"ל ולית הלכתא כרב דקיימא לן דבר של ממון תנאי קיים, ובקצת נסחאות נמצא והלכתא כרב, וכתב הראב"ד שזו נראית נכונה, והאריך הרבה בזה. ורבינו חננאל ור"י ובעל הלכות גדולות ז"ל פסקו כרבי שמעון בן גמליאל. והרמב"ן ז"ל כתב בספר (שלו) [הזכות] שהנסחא המדוקדקת שראה בכתיבת רבנו הריא"ף ז"ל היא דלית הלכתא כותיה דרב. ובספר העטור האריך בתירוצין וקושיות. וכתב הרמב"ן ז"ל דכל סברות החולקים על רבנו בפסק הזה כלם פורחות באויר הסברות המשובשות, והקושיא הגדולה שבכלם שמקשים בזה הוא שכמו שאין אדם יכול להתנות שלא יירש אביו אפילו קבל בקנין וכמה חזוקין אם מת יורשו כן הדבר הזה, והוא אומר דהא לא דמיא לה משום דמתניתא דהכותב מוקמינן לה בדכתב לה בעודה ארוסה ומייתו עלה דרב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה. והרא"ש ז"ל כתב כיון דליכא ראיה (בתורה) [ברורה] אית לן למימר כל תנאי שבממון קיים. ובפרק הזהב [ב"מ נ"א ע"א] אתמר האומר לחברו על מנת שאין לך עלי אונאה. רב אמר יש לו עליו אונאה, ושמואל אמר אין לו עליו אונאה, ואמר רב ענן לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה על מנת שאין בו אונאה. הרי יש בו אונאה. ובפרק קמא דמכות [ג' ע"ב] אמר רב יהודה אמר שמואל המלוה את חברו על מנת שלא תשמטנו שביעית שביעית משמטתו [וקא פרכינן עליה מההיא דפרק הזהב וקא מוקמי לה הכי ע"מ שלא תשמטני בשביעית אין שביעית משמטתו ע"מ שלא תשמטנו שביעית שביעית משמטתו] והא והא לאו משום דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הוא דהא דבר של ממון הוא. וטעמא הוא כדפרוש רש"י ז"ל במסכת מכות והרמב"ן ז"ל בפרק הזהב [ב"מ נ"א ע"א] בחדושיו, דכשהוא מתנה עמו [ש]אין לו עליו אונאה או שלא ישמטנו הוא מתנה עליו שלא יתבענו לא בהונאה ולא בחובו, אבל כשאומר לו על מנת שאין בו אונאה כלומר שלא יהא במקח זה דין אונאה על כרחו יש בו דין אונאה שהרי התורה חייבתו וזה בא לעקור דברי תורה. וכן בשלא תשמטנו (ב)שביעית הוא אומר שלא תשמטנו והתורה חייבתו להשמיט וזה בא לעקור דברי תורה. ובסוף פרק ששי דפאה שנינו שהקוצר על מנת מה שאני שוכח אני נוטל יש לו שכחה כלומר שחייב בשכחה, (ומפורש) [ומפרש] התם טעמא בירושלמי [פאה פ"ו ה"ח] משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל. [ובפרק הפועלים בסופו תנן כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל]. ובפרק המגרש [גיטין פ"ד ע"ב] הרי זה גטיך על מנת שתאכלי בשר חזיר ואם היתה זרה על מנת שתאכלי בתרומה ואם היתה נזירה על מנת שתשתה יין נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט, וקא מקשינן התם ותיפוק ליה דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, אמר רבינא כי אמרינן מתנה על מה שכתוב [בתורה] תנאו בטל כגון שארה כסותה ועונתה דודאי עקרא אבל הכא מי קאמר לה לא סגיא דלא אכלת לא תיכול ולא (תגרש)
